הדרכת הורים בפרק ב'

לזוגיות פרק ב' יש את היתרונות שלה- בשלות, ניסיון חיים, מצב כלכלי יציב ביחס לפרק א'. 

עם זאת, ישנן מאפיינים ייחודיים שלעיתים יכולים לאתגר את הזוגיות. 
אם בפרק א' יש זמן בו נוצרת ההתאהבות ונרקם הקשר לאיטו, תוך יצירת הקן הזוגי ובניית העולם המשותף לזוג אזי בפרק ב' די מהר קופצים למים, עם ילדים, עם אקסים/ אקסיות, על המורכבות שבכך.

היחסים הזוגיים מושפעים מהיחסים בינך ובין ילדיו, היחסים בין הילדים שלך לשלו ויש תחושה שהזוגיות במבחן כל הזמן.
השיקול הכלכלי לעיתים קרובות מביא אותנו לאחד בתים, מה שרק מוסיף על המורכבות ועל האינטנסיביות  של הדברים. 

כיוון שדרוש זמן עד שתוכלו לחוש יחד כמשפחה, יתכן ובינתיים יעלו ויצופו הרבה התנגדויות מכל צד.

תלונות מצד הילדים- מי היא חושבת שהיא? היא לא אמא שלנו!

גם אם רק התכוונת להכין לה עוגה ליום ההולדת..

יתכן שיעלו תלונות מצידך הקשורות בנימוסים ובהרגלים שלהם…

כמעט בלתי נמנע שהדינמיקה הזו תתנקז לזוגיות ותשפיע עליה.

לכל אחד מכם, המבוגרים בבית, ישנו תפקיד בניהול הספינה הזו לעבר חוף מבטחים.

התנועה בדרך צריכה לכלול הרבה אורך רוח, הכלה, תמיכה הדדית וחוסר שיפוטיות.

עליכם ללמוד לבטא באופן לא פוגעני את התחושות שלכם.

עליך ללמוד לקחת פסק זמן במקום ובזמן הנכון כדי להימנע מעימותים מיותרים.

עליך לפתח עולם עשיר משלך אשר אינו תלוי במשפחה החדשה.

עליך לברר מהם הגבולות שלך הקשורים בטיפול בבית ובילדים.

עליך לומר לו למה את זקוקה ממנו ולהיות ספציפית במה שאת מבקשת.

עליך גם להבין שלא לכל דבר יוכל להיענות, למרות שהוא ממש ירצה.

עליך להבין את מקומו מול ילדיו ומה מפעיל אותו שם כתוצאה מהגירושין שהיו, מחוויות האובדן שלו ושל ילדיו והצורך שלו לפצות.

לסיכום, היחסים הזוגיים שלכם בידיים שלכם אך ישנם אתגרים ייחודיים לפרק ב'.

ההזמנה היא להתפתח, ללמוד ולשכלל את יכולות התקשורת, ההכלה והשיח.

כך תגיעו לזוגיות שהיא מעבר לכל דמיון.

אני כאן בשבילכם.

את מנסה להתקרב אליהם, יוזמת שיח, מבשלת, מנקה אחריהם,
מאד משתדלת לא להעיר ולהימנע מעימותים…

והם, בשלהם.

לא אומרים שלום, בקושי אומרים תודה

רק תלונות יש להם עליך…

והתחושה שבן זוגך אינו מבין ואינו מגבה אותך.
קשה להימנע מתחושת העלבון והבדידות ולתהות- האם העיסקה שווה עבורך?

הבשורה הרעה- שזה יקח זמן.

הבשורה הטובה- שזה לא אישי נגדך.

תביני, במקום בו אתם חווים אהבה, התרגשות ואושר, ילדיו חווים אובדן וצער.

הסיבה הפשוטה היא, שסביר שרק לא מזמן חוו טלטלה ענקית בחייהם, אובדן של עוגנים, של משפחה.

הם עדיין חווים את תוצאות הגירושים וגם אם הגירושים היו סבירים, הם עדיין מלקקים את הפצעים.

כעת, נוסף שינוי חדש לחייהם. וכל מה שהם מבקשים זה רק שגרה ויציבות.

את יודעת שאת לא מנסה להחליף את אמא שלהם, שאת רק רוצה בקשר מיטיב עימם, אך הם עדיין לא שם.

יש לתת להם את הזמן ולא לדחוק בהם.

בנוסף, חשבי כמה לא פשוט עבורם לראות את אביהם מאוהב. זו חוויה חדשה עבורם, הם עלולים לחוש שהם מחוץ למשחק ומאבדים רלוונטיות. כמו כן, נודה בעובדה, שכשאנחנו מאוהבים, אנחנו פחות פנויים לראות כאב של אדם אחר. יתכן והם חשים בדידות בכאבם. 

יתכן ולעיתים את נשארת לשמור עליהם, יתכן ומוטלת עליך המשימה לבשל, לדאוג שיכינו ש"ב וכדומה. עליך לוודא שאינך נופלת לתפקיד הסמכותי מהר מדי.

אין דבר שירחיק אותם יותר מאשר התנהלות סמכותית והצבת גבולות מצדך.

כי הרי "את לא אמא שלי, ומי את שתגידי לי לסגור את המחשב?"

עם זאת, את כן משמשת כמבוגר האחראי לזמן נתון לכן את סוג של סמכות.

ראשית, עליך לדווא מהו המינון אשר מתאים לך לתפקד כאחראית התורנית. יתכן והדבר אינו מתאים לך כלל וזו זכותך המלאה. אין חובה שתעשי זאת, אם אינן מעוניינת בכך.

כדאי שתהיי כנה ברגשותייך כיוון שפעולה מתוך ריצוי תגבה מחיר יקר לכן בדקי ראשית מהו המינון המתאים לך.

במידה ואת כן מעוניינת לסייע לבן זוגך, נשאלת השאלה כיצד לדייק את תפקידך שם?
כיוון שהעסק עלול להיות מבלבל ויש להתנהל בחכמה.

הדרך להתנהלות נכונה היא להיות "המבוגר האחראי" זה שעושים אתו כיף וגם זה ששומר על גבולות והתנהלות הבית. גבולות שלא הוא קבע אלא רק אוכף את מה שההורה הביולוגי קבע.

כלומר, באפשרותך להזכיר לילד את ההסכם שלו עם אבא ולבקש ממנו ליישם את המוסכם. באם הילד אינו מעוניין ליישם, עליך להזכיר לו שכשאבא ישאל אז תצטרכי לספר לו את האמת, מתוך הרעיון שהגבולות שומרים על הילדים.

כלומר- את אינך יוצרת את החוקים אלא רק אוכפת אותם, כי זה מה שנהוג בבית ומוסכם מראש.

כמובן שנדרשת פה עבודה מקדימה עם ההורה ועם הילדים בתיאום הציפיות, במה יתרחש אם לא יסגרו את המחשב, לא יכינו שיעורים וכדומה.
 מסר חשוב הוא שהמבוגרים בבית הזה עובדים כצוות לטובת הילדים.

כדאי מאד לשמור על נימה חיובית ומעודדת, לתת תחושה שאת בצד שלהם ובעדם.

כדאי מאד להישמר מפני עימותים עם הילד. זה לא תפקידך לחנך אותו. זה לא תפקידך להעמיד אותו במקום. בשביל זה יש לו הורים.

מה גם שהסלמה יכולה לסבך אותך קשות, כי מה שבמסגרת הורית יכול להיות סביר כמו להוביל את הילד מהזרוע אל עבר המקלחת למשל… כאן זה יכול להיתפס כאלימות לשמה כי גם נגיעה עדינה מצדך יכולה להחוות אלימה בעיני הילד. לכן הימנעי מנגיעה בו בעת ויכוח.  

אין הכוונה שיש לפחד מהצבת גבולות אך יש לעשות זאת בכבוד ואמפתיה.

חבל שתשלמי מחיר אישי וזוגי בשל מטרות שהן לא שלך.

דרך חיובית לטיפול בגבולות היא- להזכיר לילד את המטרה שעומדת מאחורי הגבול כגון- יהיה לך נעים להגיע עם שיעורים לכיתה. אם תרצה, אשמח לעזור. ולשחרר…

ראשית, הגדרת התפקיד היא חשובה עבור ביסוס היחסים, היציבות והביטחון שלך בבית.

כיוון שיש לילד הורים ואת אינך בתפקיד חינוכי כאן, את חופשיה לראות את הילד מנקודות מבט שונות וחדשות עבורו. את תחומי העניין שלו, את החוזקות ואת הנטיות מבלי שתהיה לך ציפייה או דרישה ממנו וזה חדש ומרענן כיוון שכל מבוגר אחר בחייו דורש ממנו משהו- המורה, ההורה. המבט שם שיפוטי הרבה פעמים.

איתך זה יכול להיות אחרת. 

ניתן להגדיר את תפקידך כמעין מבוגר משמעותי עבור הילד, שזו מתנה עבור כל ילד.

אין זה אומר שהוא יבין מדי מה קיבל, טבעי שהוא רואה בך כרגע את האהובה של אבא והוא פגוע בשם אמא.

ככל שהיחסים שם יותר מתוחים וקונפליקטואליים ייקח לו יותר זמן לקבל אותך ואת מה שיש לך להעניק.

לכן תפקידך שם הוא לאפשר, לעודד, לא לדחוק.

להראות לו שאת בצד שלו. 
איך עושים זאת?

• מציאת תחומי עניים משותפים
  פעילות שניתן לחלוק עימם כגון: שופינג, בישול, כדורגל וכד'
• פתיחת ערוצי תקשורת

רגעים בהם ניתן יותר לשוחח איתם

• אימוץ תפקיד ה"מורה"
  מציאת תחום שאת בקיאה בו ויכולה ללמד ולשתף אותם, ציור, לעזור בש"ב בתנאי שזה נעשה בסבלנות ואולי גם בהומור.

 כדאי לבקש מהם שילמדו אותך משהו מעולמם כגון משחק מחשב או איך מכינים סליים?

ביכולתך לשמש כמתווכת בין הילד להורה "שמתי לב שהוא קצת מצוברח היום, רוצה לברר אתו?"

את בעצם עוד דמות שנכנסת הביתה ורואה בעיניים רעננות את הילדים, יש סיכוי שתראי דברים שההורה שלהם לא רואה, ביכולתך לתווך בעדינות את מה שאת רואה. לעשות זאת כהצעה, כאופציה ולא כקביעה שיכולה לסגור הקשבה.

-להיות דמות שמתעניינת בחייהם- איך היה המבחן? איך הייתה השיחה עם החברה? האם מצאה משהו שחיפשה?

כאשר את חווה התנהגות לא נעימה כלפייך- ניתן לצאת בהצהרה פומבית כגון "תדעו, אני חושבת שאנחנו יכולים להיות יותר נחמדים זה לזה, אני בהחלט אנסה"

היתרון שבהצהרה הפומבית הוא- שהוא אינו מאיים בכך שאינו דורש תשובה, הסבר או צידוק מצד הילד ואינו מאשים אלא שם את כולנו בסירה אחת.

קל ליפול למלכודת של שנאת הגרושה. 
ראשית, אני ממליצה לשנות את הכינוי- אקסית הוא כינוי ידידותי יותר כיוון שהוא מזכיר לנו שהייתה שם מערכת יחסים חמה פעם, לפני הרבה זמן 🙂

למה קל ליפול למלכודת הזו?

כיוון שאת אינך מכירה אותה באמת, אינך מכירה את אישיותה, את הדרך האימהית שלה.

את בעיקר מכירה את התלונות של בן זוגך ואת הסבל לכאורה שהיא גורמת לו ואולי גם לילדים.

אך אם תסכימי לרגע להיכנס לנעליה, תראי שזה לא תענוג גדול.

לחשוב שאת ילדייך הצעירים, האוצרות שלך, מגדלת חלק מהזמן אישה אשר זרה לך…

אישה המשפיעה על ההתפתחות שלהם. אישה החיה עם בעלה לשעבר.

המקום הזה אינו קל ואינו פשוט ולכל אישה אסטרטגיה אחרת להתנהל עם חוסר אונים שכזה.

לנשים רבות עולה הצורך בשליטה. לדעת מה קורה עם ילדיהם, מה קורה בבית.

לוודא שהכל בסדר איתם.

ישנן כאלה שינסו להרעיל את הילדים נגד אותה אישה מתוך פחד שהיא עלולה לגזול מהאהבה שהם רוכשים לה.

כאשר אנחנו נכנסים לנעליה ולו לרגע, קל לחוש אמפתיה.

יתכן ויש לכם האשמות משותפות כלפיה,

יתכן והאשמות אלו מחזקות אתכם כזוג,

נותנות לכם אשליה של חזית אחת כנגד גורם אפל

אך בדרך זו אתם מחריפים את המצב וחוסמים את השינוי המיוחל.

נדמה לך שזה לא בידיים שלך? אולי.

אך כל אחד מכם אחראי על ה100% שלו.

זה אומר שאם תבחרי לרכך את המסרים, לפתוח מקום של אמפתיה,

משהו יתחיל לזוז.

כאשר אהובך מראה לך הודעות נאצה ממנה,

עדיף שתאמרי כי אינך מעוניינת לקרא

כי את מבינה שהיא במצב קשה

וזה רק סימן שעליכם להירתם לעזרתה.

חשבי על כך,

אם בן זוגך ישלח לה הודעה כגון-

"אני ואת שותפים לגידול הילדים, אני אשמח שנתייעץ אחד בשניה,

את הסמכות מבחינתי כאמא שלהם"

איך לדעתך היא תחוש?

האם זה יגרום לה קצת להירגע, קצת לנשום ולהבין

שהיא אינה מאבדת שליטה על ילדיה ועל חייה?

ואיך תרגישי את?

יתכן ותחושי הפסד מסוים מכך שבן זוגך והיא ישתפו פעולה, יישארו בקשר?

האם זה מפחיד אותך?

לעיתים קרובות, אנחנו פועלים מתוך פחד ומתוך צורך בשליטה וודאות, כל אחד מכיוונו הוא. אך יש דרך לעבוד בשיתוף פעולה, מבלי לאיים זה על זו.

כך כולם מרוויחים. כך ילדיו יסכימו לקבל אותך כדמות משמעותית בחייהם, דמות אשר אינה בתחרות עם אימם.

זה יכול לקחת זמן כמובן, אך דבקות בשיח חיובי, שיח ענייני כאשר עולים קשיים,

סירוב ליפול לתוך שנאה וצרות עין.

כל זה יוביל אתכם למקום שפוי.

אני כאן בשביל לעזור, באהבה.