הדרכת הורים לגירושים

לא ניתן לברוח מזה, הגיע הרגע לספר לילדים הרכים את האמת, אמא אבא נפרדים.

זה כנראה לא יהיה קל, לא להם ולא לכם. אך כדאי שתזכרו, בניהול נכון של הדברים, כולכם תתגברו ותתחזקו.

כי ניתן לומר בוודאות די גדולה שעדיף שני בתים בריאים מבית אחד חולה; ידוע ומוכח כי סביבה קונפליקטואלית מזיקה לילדים יותר מכל דבר אחר. לכן, אם החלטתם שזה המצב, והפערים לא ניתנים לגישור…תסמכו על הילדים שהם גם ידעו להתאים את עצמם. 

בכל מקרה, נסו להימנע ממצב בו אחד ההורים עוזב מבלי שהדברים דוברו או ממצב בו הילדים ישמעו ממקור אחר את הדברים. 

עקרונות מנחים:

תזמון-
עבור ילדים בגילאי גן, נכון לספר על הפרידה ימים ספורים לפני עזיבת אחד ההורים את הבית כדי לאפשר עיכול ראשוני של הדברים ומצד שני לא זמן ארוך שייצור עימות ובלבול.

עבור ילדים בגיל בית ספר- נספר זמן מועט לאחר שקיבלנו את ההחלטה הסופית.

תהליך העיבוד-
תהליך אשר עשוי להימשך ימים ושבועות. בזמן זה אנו נותנים להם לשאול שאלות, לשתף מחשבות…
אנחנו שם בשבילם.
ניתן להם ללכת לחדר, לבכות, לכעוס וגם לחזור ולהמשיך לשאול שאלות. 
חשוב שהילדים ישמעו מההורים את הבשורה ולא "על הדרך" לכן נרצה שכולם יהיו נוכחים. 
נוכחות של האחים נותנת תחושה שהם בזה יחד כחבורה וזה מגבש אותם.

*חשיבות הסיפור ההדדי*

על הסיפור להיות הדדי במובן של הסיבות לפרידה, עצם ההחלטה והתוכניות להמשך אשר ייעשו בתקשורת הדדית בין אמא ואבא.
תרומתו של הסיפור ההדדי הוא- באפשרות של הילד לעכל את הסיפור, לעבד אותו ולהמשיך הלאה בחייו באופן בריא,
עם כמה שפחות פיצולים וצלקות.
על הסיפור ההדדי להראות כי ההחלטה לפרידה הינה משותפת ושיוויונית.
על שני ההורים לדבר ולהביע שותפות בבחירה.
מותר להביע כאב כמובן אך עליכם להימנע מכניסה לפרטים והאשמות אשר לא יועילו לילד ויעכבו אותו מהפנמת העניין.
חשיבות "האמת" לגבי סיבת הפרידה היא משנית ואין לה מקום בתקשורת עם הילד. מתוקף תפקידכם, עליכם לגלות אחריות ושותפות הורית, עכשיו ובהמשך.
ניתן לקיים פגישה חד פעמית לצורך עיבוד הסיפור ההדדי שלכם.

אתייחס כאן למאפיינים ההתפתחותיים של תינוקות ואציין השפעות אפשריות של תהליך הפרידה/ גירושים,
יחד עם המלצות חשובות. 

חשיבות ההקשרות– מחקרים רבים עוסקים ביכולת של תינוק להיקשר באופן בלתי אמצעי לדמויות המטפלות בו. הקשרות טובה מתרחשת כשיש מענה לצרכים של התינוק וכך התינוק מבסס את האמון שלו בעולם.
ככל שהתינוק מקבל יחס חם ועקבי כך נוצר אמון בדמויות המטפלות ואמון ביכולתו להיות אהוב ורצוי. 

בעת גירושים :

-ישנו שינוי בנוכחות הדמויות המטפלות

-ישנה ירידה בזמינות הרגשית של ההורים

חסך רגשי בשלב זה יגרור קושי לאורך החיים ביצירת קשרים ובאמון הכללי שירכוש לבני אדם.
השנה הראשונה היא חלון הזדמנויות,
זהו שלב קריטי בהתפתחות.

תגובות אופייניות אשר עשויות להופיע:

אבדן הצלחות התפתחותיות: (רגרסיה)
רצון לחזור לבקבוק, קושי להירדם בלילה, אי נוחות, עצבנות , ילד שרוטן, תסכול וכעס- נשיכות.
סירוב להיפרד מההורה, הצמדות להורה. תינוקות יכולים לסרב לגשת לאנשים אחרים שכבר מוכרים להם.

חוסר עניין בחקירת סביבתם- 
מערכת ההשרדות ומערכת החקרנות הן מערכות שאינן יכולות לפעול בו זמנית.
אם אני בחרדה אז אני לא אהיה בחקירה.
כדי להיות במקום היצירתי אני צריך לחוש בטוח בסביבה שלי, ביציבות ובעקביות שלה.

ילדים יכולים להיות סוערים או להיפך- קפואים, דוממים, כביכול אדישים.

לא כל הסממנים יופיעו כמובן אצל כל הילדים אך המטרה היא שנדע לזהות את הסימנים ולשייך אותם למצב.

מה ביכולתנו לעשות?

שמירת שגרה עקבית תיתן בטחון לילד.

לשמור על זמני העברה קבועים כדי שהשגרה תהיה מוכרת.
אמנם אין לילד שעון אך יש חוויה רגשית של כאוס או של עקביות.
יידרש זמן הסתגלות אך לאחריו יהיה שקט. 

חשוב לא לעשות ניתוקים גדולים מדי מההורה העיקרי. נעשה זאת בהדרגה וברגישות. 

תגובה כשהילד נדבק- נהיה שם, נעזור לו להסתגל, נבין את ההקשר וניתן לו זמן הסתגלות. 

נאפשר לילד לקחת איתו 2-3 חפצים מוכרים למקום בו הוא מבלה את היום.

חשוב שההורים יעבדו על הפחתת עוינות– לתינוק אין עדיין זכרון של משפחה ולכן אין משהו שנהרס שם אבל כן כדאי לדעת שהילד חש את התקשורת. יש לילד זכרון חוויתי. מתח בבית משפיע על התפתחות הילד. 

הבשורה הטובה-שתינוקות מסתגלים היטב למצב כל עוד שומרים על כללים אלו. 

גירושים הינם מצב שיש בו אובדן.
אובדן של המשפחה כפי שהתקיימה עד היום, אבדן של יציבות ובטחון שהעניקה המשפחה עד היום.

התמודדות הילד עם האבדן הינה במספר שלבים אשר אינם כרונולוגיים.
הם מתערבבים זה בזה אך הם קיימים תמיד, בעוצמות שונות אל ילדים שונים וגם אצלינו, המבוגרים. 

הכחשה/הלם– עוד לא מעכלים את המידע, הנפש שומרת על עצמה על ידי זה שהיא מכחישה את הארוע. 

כעס– מגיע בדר"כ לאחר ההלם. חווית נטישה, ערך עצמי פגוע. 

רגשות אשם/ מיקוח– לפעמים זה מגיע עם הכעס- לא עשיתי מספיק… מה היה קורה אם הייתי ילד טוב יותר וכדומה.

דיכאון/ אבל– הפנמה שהדברים לא יחזרו להיות כפי שהיו.

קבלה/ השלמה – ומוכנות להמשיך הלאה. 

אלו חמשת השלבים של עיבוד האבל.
הם לא באים בסדר מסוים אלא מתערבבים זה בזה.
כולם עוברים את השלבים באופן כזה או אחר- קל או קשה,
כבר מהרהור ברעיון הפרידה וגם לאחר העזיבה.

התמודדות טובה יכולה להוביל ליציאה משם, אך הכחשה והדחקה יכולות  להוביל למצוקה מתמשכת
ופרידה רגשית יכולה להימשך זמן רב.

היאחזות בכעס-

הכעס מרים ונותן תחושת שליטה.
יותר קל להיאחז בכעס מאשר לחוות חוסר אונים, פחד, דחייה.
אם אתם לא מפסיקים לריב,
יתכן שאתם לא רוצים לחוות את השלבים הבאים של האבל. אולי אתם נמנעים מהכאב, מהאשמה שמציפה
והדרך להוריד חזרה את הרגשות האלה היא להאשים- "הוא תמיד היה אבא כזה" "אף פעם לא היה איתם" וכדומה.

על מנת לעבור את המשבר בהצלחה, עליכם להסכים לחוות את הרגשות המציפים. קחו פסק זמן והתכנסו פנימה ללא פחד.
כמו כן, אפשרו לילדיכם לעשות אותו דבר, היו סובלניים ומכילים וכך תאפשרו יציאה בריאה מהמשבר. 

מאפיינים התפתחותיים של בני 3-5-
הם חוקרים את הסביבה, יוזמים, מתביישים. ילדים שלא בטוחים בסביבה שלהם, יכולים לקפא במקום. 

היכולת של ילדים להסתגל לגירושים קשורה ביכולת ההמשגה של- מהם גירושים.

לבני 3-5 יש יכולת מועטה להפריד בין מה שקורה להם ומה שקורה להורה.
"אם ההורים מתגרשים, הם מתגרשים בגללי"
"אם ההורים לא אוהבים, אז אולי גם לא יאהבו אותי?"

עולה אצלם תחושת אשמה.
הם לא מבינים את מושג הפרידה והם לא רוצים להיפרד. הם לא מבינים שההורה הולך והוא גם יחזור.

זה הגיל עם רמת הסיכון הגבוהה- הם חשים אשמה, מבוהלים ומפוחדים. 

הבשורה הטובה- אם עוזרים להם להתמודד עם רגשותיהם אזי- מידת ההסתגלות שלהם לטווח הארוך היא הטובה ביותר!

תגובות אופייניות-
רגרסיה- דיבור בכייני, הרטבה.

מטריד אותם- איך זה ישפיע עליהם????

ישנו פחד מדחייה ונטישה, לכן חשוב לתאם ציפיות ולספר להם מי אוסף היום מהגן וכו'.
התקפי זעם, תוקפנות, רכושניות יותר, בכי תקוף, קשיים בשינה, אבדן עניין בפעילויות מהנות. 

גורמי מגן-
שגרה, אהבה, תמיכה, גבולות ברורים.

אין צורך לפצות ולוותר על הגבולות, להיפך- לשמור על שגרת הגבולות גם כן. 

לדברר את התחושות של הילד, לשיים רגשות, אני יודעת שאתה עצוב כי.. לנרמל געגועים להורה השני.
לאפשר לו לאהוב את ההורה השני. להפריד את העוינות שלי מהגרוש ולאפשר לו קשר טוב איתו.
לאפשר להם לשוחח עם ההורה השני.
לשמר תחושת משפחתיות- אין זוגיות אך יש שני הורים. רפטטיביות במסרים.
תימלול להרגש- בציורים, דרך קלפים, במשחק…כדי שלא יצטרך לבטא את הרגשות באגרופים. 

מאפיינים התפתחותיים בגיל 6-12:

התפתחות לימודית, חברתית, הצלחה מביאה למוטיבציה ודימוי עצמי חיובי.

יכולת המשגה- הם מבינים את כאב הפרידה, לכן עשויים לחוות טלטלה וחווית נטישה.
עדיין חשיבה אגוצנטרית ממשיכה- מחשבה שהם הגורם לגירושים. לפעמים רצון להתנתק מההורה שיזם. 

הרבה פעמים נראה רצון לרצות את ההורים.
קונפליקט נאמנות- החוויה שאם אני נהנה עם הורה אחד אני פוגע בהורה השני.
הצורך לבחור בין אמא לאבא זו חוויה בלתי נסבלת עבור ילדים וכאן המקום שלכם כהורים להשפיע ולמוסס את קונפליקט הנאמנות. 

שאלות שמדאיגות אותם: יצחקו עליי? אצטרך לעבור דירה? לעבור בית ספר? המקום של היציבות מתערער לגמרי. 

לילדים יש נטיה יותר להגן על ההורה שנתפס כחלש- בהתאם לשיחה שנעשתה איתם ולשאלה- מי יזם את הפרידה? 

יש ילדים שלא נראה בכלל סימני מצוקה- sleeping affect- 

כביכול ניתן לחשוב שהילד עבר את זה ואין מה לדוש בזה!

כרגע הרגשות הללו רדומים. מתי ייצאו? 

כשהם יעזבו את הבית או כשהם יכנסו לזוגיות משמעותית- אז דברים עולים ומציפים. 

כאבים סומטיים- כאבי ראש, בטן, בניסיון לאחד את ההורים

ירידה בתפקוד לימודי ובתחום החברתי מאותה סיבה של הנושא ההשרדותי לעומת החקרני.
מומלץ לבוא לבית ספר ולעדכן אותו- את המורה, היועצת.
בית הספר הוא פרטנר וכדאי להיעזר בו מבלי לנסות לגרור את המורה / היועצת לנקוט עמדה לטובת אחד הצדדים. 

גיל ההתבגרות

מאפיינים- שינויים חברתיים, גופניים, נפשיים. משימת הגיל-  החלפת הזהות הילדית בזהות בוגרת וגיבוש האישיות והזהות המינית. 

השפעות הגירושין- העיסוק בגירושי ההורים מפריע בתהליכי גיבוש הזהות ופיתוח הנפרדות מההורים. 

הם צריכים להיות פנויים רגשית והם צריכים את הבית מאחוריהם כיציב ותומך.
כעת הם בודקים ומאתגרים את כל מה שלמדו בבית, בוחנים את הדברים על חברת השווים. 

העיסוק בגירושים מפריע להם לעסוק בעצמם כפי שהשלב דורש.

הם יכולים לבעוט בהכל או להיפך- להגן נורא על אחד ההורים, לקחת אחריות על אחיהם ולקיים תפקודים הוריים מולם….

תגובות אופייניות:

התנהגות כעוסה, מרוחקת, מורדת

פעילות מינית מוקדמת

נטייה להתנהגויות סיכוניות- עישון, אלכוהול 

ירידה בלימודים

נטייה לקחת תפקיד של מבוגר

בגיל זה יש שיפוטיות גבוהה של מוסר והם עלולים להיות מאד ביקורתיים כלפי ההורים שלהם. מה שמגביר עבור הורים את המקום של אבדן המשמעות ואבדן השליטה. 

גורמי מגן

אנחנו לא יכולים לחנך מתבגרים, לא להיכנס איתם ראש בראש אלא לבנות יחסים. 

עידוד תקשורת פתוחה וכנה– לאפשר כעס, כן חשוב לשמור על כבוד אבל לאפשר להם לדבר. הנטייה של ההורה- לערב את הילד בסכסוך או- להישען עליהם. זה לא מומלץ! הם לא יכולים לסחוב על גבם את הנטל.

זה נורא כבד עליהם. וההורה צריך לזכור שהוא לא חבר/ה. 

חשוב לשמור על שת"פ הורי סביב משימת גיל ההתבגרות אחרת הילד מאבד את המסלול שלו. 

תיאום מפגשים עפ"י צרכיהם. כיוון שחשוב להם הקשר עם החברים. 

נדרשת יותר גמישות של הורה כדי לשמר את הקשר עם הילד. 

חשוב לא לשנות את מקום המגורים לשמר נכסים חברתיים שיש לו. 

מה שהכי יכול לעזור- שיח עם בני גילם שעוברים את אותו דבר. 

כיוון שנורא חשובה להם תמיכת בני גילם. לנרמל את המצב, רעיונות להתמודדות וכו' זה תורם לתחושת השייכות. 

הסתגלות לגירושין יכולה להיות אופטימלית בהינתן שני תנאים עיקריים:

-אין קונפליקט הורי

-שמירה על איכות הקשר עם ההורים 

תנאים נוספים שתורמים:

השארות באותה סביבת מגורים

קשר טוב עם המשפחה המורחבת משני הצדדים 

יציבות כלכלית

ב"ס כאי של יציבות

קשר אישי עם מבוגר משמעותי- מישהו בלתי תלוי שאין לו קשר עם אבא/אמא

כאשר ילד ממשיג טוב את הגירושין הוא ממשיג אותם גם בהמשגה כללית וגם בהמשגה אישית.

המשגה כללית- מבין מהן הסיבות לגירושין, מבין שזהו מצב קבוע, מבין את השייכות להוריו, את התוצאות והשינויים שיקרו.

בהמשגה אישית- מבין איך זה ישפיע עליו. מה שיקרה כעת… 

אם כל זה קורה- אז תוך שנתיים ילד יכול להסתגל לחלוטין לגירושין.

שימרו עליהם- אל תשימו אותם באמצע!

יש משפחות בהם ילדים חווים הקלה כאשר ההורים מתגרשים.
אמנם שינוי זה דבר שמעורר חששות ופחדים אבל כאשר הבית קונפליקטואלי, זו הקלה עבור ילדים. 

פרופ' תמרה אפיפי-  מחקר שמעיד כי ילדים הגדלים במשפחות קונפליקטואליות-
זה הדבר שהכי משפיע לרעה על הרווחה הנפשית של ילדים!

ריצ'ארד וורשה- הורים צריכים את שני הילדים שלהם, לא רק את אמא.
מחקרים מראים שילדים להורים שהתגרשו גירושים ידידותיים- ההתפתחות של הילדים זהה לילדים במשפחות גרעיניות מתפקדות.